רב תרבותיות
עמיתי מרכז קס"ם באים מרקעים תרבותיים שונים (נשים, גברים, דתיים, חרדים וחילונים) והתמחו בעבודה רב תרבותית בתחומים הבאים:
- בהתערבויות רגישות תרבות בארגונים הפועלים עם אוכלוסיות רב תרבותיות (אוכלוסיות חילוניות, דתיות, חרדיות, ערביות)
- הכשרה והדרכה של אנשי מקצוע לעבודה רגישת תרבות בארגונים.
- הנחיה של תהליכי דיאלוג וגישור רב תרבותי בין אנשים וקבוצות מתרבויות שונות (אנשים בעלי השתייכות דתית, לאומית, פוליטית ומגדרית שונות) בין השאר ע"י תכנית קש"ר שפותחה על ידי חלק מעמיתי מרכז קס"ם.
בחברה הישראלית חיות ביחד קבוצות אוכלוסייה השונות זו מזו מבחינה דתית, לאומית, פוליטית ותרבותית ומבחינת השקפות העולם ואורחות החיים. השונות בין הקבוצות יוצרת לעיתים מתח רב בין חלק מקבוצות אלו. קבוצות רבות נתפסות על ידי חברי הקבוצות האחרות כמנסות לכפות את דעתן והתנהגותן עליהם, דבר המעצים את תחושת הקונפליקט. פעמים רבות ניתן לאפיין את השיח בין הקבוצות האלה כמאבק ולא כדיאלוג.
ישנה קבוצה נרחבת של אנשים בחברה הישראלית שהיו רוצים ליצור שיח, אולם חוששים לדבר על נושאים רבים מסיבות שונות. הקושי מתעצם בגלל תרבות דיבור המאופיינת בחוסר הקשבה, בצעקנות, בשימוש בסיסמאות, בהכללות ובדעות קדומות, דרך הדומה יותר לזירה של היאבקות מאשר לשיח מכובד.
מתוך דאגה להשלכות השליליות של מצב עניינים זה המביא לעיתים קרובות להתנתקות בין חלקי החברה, מתוך הרגשת אחריות לפוטנציאל התרומה שיכול להיות לשיח זה בחברה בכלל, פיתחנו גישה וכלים שיענו על השאלות הבאות:
- באמצעות איזה דרכים נוכל להרגיע את החששות המוצדקים של הנמנעים משיח?
- איך ניתן ליצור תנאים בטוחים בהם יתאפשר למיעוט להשמיע את קולו?
- איך ניתן לקיים שיח בו ההקשבה מתוך סקרנות וכבוד יהוו את התשתית לשיח ויפתחו פתח לתהליכים של
שינוי?
שינוי?
תכנית קש"ר בנויה על גישה שממנה נגזרים הכלים שמאפשרים שיח מתוך הקשבה, סקרנות וכבוד. כלים אלו יאפשרו יצירת מרחב שיחה מוגן: מרחב שבו יוכלו המשתתפים מצד אחד, להקשיב מתוך סקרנות ורצון להכיר את הרגשות של הזולת, מחשבותיו ואמונותיו ומצד שני יוכלו להביע את עצמם בביטחון.
מטרת השיח איננה ליצור ויכוח, שכנוע, או פשרה, אלא לפתוח ולפתח הקשבה מתוך כבוד לשונה. ההנחה היא שאם ניצור את המקום המאפשר והשמור הנותן לגיטימציה להבעת דעות שונות ואוטנטיות בליווי הנחייה, יהיו פחות בלבול, חוסר אונים, כעס וזעם. מהניסיון שנצבר מהפעלת התכנית נמצא שבאופן פרדוקסלי התפתחו מתוך השיח תפיסות, אמונות וקשרים חדשים ובלתי צפויים דווקא בגלל חוסר ההכוונה לפיתרונות.
הגישה התיאורטית המנחה את כתיבת התכנית הזו היא הגישה הנרטיבית.